בתערוכה ״התאספות״ בקיבוץ ברור חיל, הציג האמן סמיון אלקסנדרובסקי יצירה קהילתית מרגשת, ״מכתב מלאך״, שנולדה מתוך מפגשים עם נשים מעוטף עזה. היצירה מתמקדת בשש נשים מעוטף עזה, רובן גננות ומטפלות של הגיל הרך: "רציתי לעבוד עם מי שמלוות ילדים היום. אם הן יצללו אל הילדות שלהן, אולי זה יעניק להן פרספקטיבה חדשה על העבודה עם הדור הבא".
אלקסנדרובסקי יזם סדרת מפגשים עם הנשים, שבמהלכם הוזמנו לשוב אל זיכרונות ילדותן בקיבוץ. כדי לעורר את החיבור לתקופה זו, הן התבקשו לדמיין את עצמן במקומות מוכרים מעברן: מגרש המשחקים, עץ אהוב או פינה אחרת בעלת משמעות, ולבחון את אותן חוויות מנקודת מבט עכשווית, מתוך המקום שבו הן ניצבות כיום. תהליך היצירה התקדם בצעדים פשוטים וברורים: כל משתתפת סיפרה זיכרון ילדות, הביאה חפץ הקשור אליו ואז היה עליה לכתוב מכתב לילדה שהייתה אז.
מתוך המכתב נולדה פרטיטורה מוזיקלית, מעין תרגום של מילים לצלילים: "זה נשמע מורכב," אומר אלקסנדרובסקי, "אבל זה בנוי בצעדים קטנים. בסוף, כשכל השלבים מתחברים, זה הופך פשוט ויפיפה".
הפרטיטורה לא נוגנה בכלים קלאסיים אלא בחפצים יומיומיים: אבנים, נוצות, תנועות ידיים ורעשים. במהלך התהליך הפכו המשתתפות, יחד עם האמן, את המכתב שכתבו ליצירה מוזיקלית, אותה ניגנו באמצעות חפצים שמצאו. לבסוף צילם אלקסנדרובסקי את התהליך ועיבד אותו לעבודת וידאו מוזיקלית. "דווקא האבסטרקט הזה הוא שמזקק את המשמעות. אני רואה את הידיים של הנשים, את התנועות הפשוטות ויודע מה עומד מאחוריהן. זו דיסטילציה של זיכרון לרגש".
זיכרון ילדות, אמפתיה בוגרת, ליקוט חפצים, הלחנה וביצוע מוצגות בפני המבקרים בתערוכה, ומציעות מבט חומל על התמודדות עם קשיים בעבר. הכל נעשה מתוך אמונה כי בכל אדם טמונים הכוחות הנחוצים לו, לצד הכישרון והיצירתיות להפוך את האתגרים לאמנות. היצירות מוצבות על גבי שולחנות ומזמינות את המבקרים להקשיב לקול הפנימי, הילד שבתוכו, ואף להתנסות בעצמו בנגינה ותיעוד של יצירה אישית.
לעבוד עם קהילה בעוטף זמן קצר אחרי ה-7 באוקטובר לא היה פשוט. "אי אפשר לתעד סערה בזמן שהיא מתרחשת," מסביר אלקסנדרובסקי. "לכן בחרתי לעבוד עם הילדות. אבל כשמסתכלים על ילדות מתוך מבט עכשווי, המציאות הנוכחית תמיד חודרת פנימה. אי אפשר להתעלם ממנה". הבחירה להתבונן בילדות יצרה מרחק בטוח שאפשר לנשים לגעת בכאב מבלי להישאב אליו. "זה לא היה טיפול באמנות, זה היה אמנות. אבל לאמנות יש יכולת לתת ריפוי עדין. בסוף יום ההקלטות, ראיתי איך הן יוצאות עם חיוך ילדותי כמעט. הייתה הקלה".
עבור אלקסנדרובסקי, "מכתב מלאך" היה לא רק פרויקט אמנותי אלא גם מפגש קהילתי. "האמנות לא משנה את המציאות מבחוץ. היום היא יכולה לשנות מבפנים, ליצור רגע שבו אנחנו פוגשים את עצמנו ואת הסיפורים שלנו. דרך המכתב של מישהי אחרת, אני נזכר בילדות שלי. זה יוצר תחושה שאנחנו לא לבד. שיש לנו חיבור למקום, זה לזה".
זכויות יוצרים צילומים ואיור: סימון אלקסנדרובסקי ©