טקסט
אבוש שלי, כבר יותר מחודש שאני מחפשת אחריך
כבר יותר מחודש שאני מחפשת אחריך.
כבר יותר מחודש שכואב לי לנשום
יותר מחודש שאתה לא כאן לחבק, לקרוא לי מאמי, להיות אבוש שלי.
הרגע הזה שבו הכל אבד אבא, הרגע הזה שהעיניים שלך כבר לא ראו..הרגע הזה שהספק נהיה ודאות. יותר מחודש. אבל זה לא מרגיש כמו יותר מחודש, מצד אחד זה מרגיש כמו ימים ספורים טרופים בלי שינה, ומצד שני זה מרגיש כאילו כבר עשורים על גבי עשורים אתה לא איתנו.
אבוש שלי, אני לא מאמינה שלא דיברנו כבר כל-כך הרבה זמן!
103 ימים עברו מאז שנעלמת. איתך נעלמו עוד כל כך הרבה אנשים!
אני כל הזמן חושבת שאם לא היית נעלם והיית פה, בטח היית הולך כל שבת לעצרת, היית צועק "עכשיו!", מלא תקווה ואמונה שהם חייבים לחזור הביתה! כי זה מה שחייב לקרות!
מדמיימת אותך אומר לי "נוו מאמיייי.." עם כוונה מלאה שנמשיך להילחם ולקוות כי לא יכול להיות שום דבר אחר מלבד שיחזרו!
שבעה חודשים מאז שחזרתי אֵלַיִךְ
שבעה חודשים מאז שחזרתי אֵלַיִךְ, נפרדנו בלי להיפרד יפה, חתכנו אחת מהשנייה ולא היה מי שיאמר "זאת לא את, זאת אני". ולא היה מי שאמר שם למעלה "זה אני". כשחזרתי אֵלַיִךְ היו לי פרפרים בבטן, הפעם כבר היה מי ששמר עָלַיִךְ – בכניסה החיילים עם המבט העייף בחנו אותי, אני ״ערבייה-יהודיה״. שלום, חזרתי הביתה. שלט ברוכים הבאים ועוד כל מיני סיסמאות שלא הצלחתי לקרוא. הגרפיטי באדום על הקירות "פה נרצח ה' יקום דמו". כמעט בכל פינה שֶׁלְּךָ יש רמז להפקרה. לקח לי זמן לצאת מהבית.
למאמר המלא >>
